ניתוח לתיקון היפוספדיאס פרוקסימלי נמצע מקשור לשיעורי הצלחה ארוכי טווח של 32%-68%. במחקר קודם, נמצא שהתוצאים היו זהים אצל מטופלים עם היפוספדיאס והפרעות בהתפתחות המינית (DSD – disorders of sexual development) ומטופלים עם היפוספדיאס ללא DSD.
מטרת המחקר הנוכחי הייה לדווח על החוויה של החוקרים בנוגע לניתוח תיקון היפוספדיאס אצל מטופלים עם ובלי DSD.
החוקרים ביצעו סקירה רטרוספקטיבית של מטופלים שעברו ניתוח לתיקון היפוספדיאס פרוקסימלי בין שנת 2005 לשנת 2016. המידע שנאסף כלל מאפיינים הנוגעים למטופל ולמחלה, פרטים לגבי הניתוח, סיבוכים ומעקב. התוצא הראשי שנבדק היה ניתוח חוזר לא מתוכנן.
החוקרים כללו 67 מטופלים: 30 (44.8%) עם DSD ו-37 (55.2%) ללא DSD. חציון זמן המעקב היה 28.3 חודשים (טווח בין רבעוני: 18.9-45.7). 41 מטופלים (61.2%) עברו לפחות ניתוח אחד לא מתוכנן, כאשר זמן החציון עד לניתוח היה 10.3 חודשים.
תוצאות המחקר הראו כי יותר מטופלים עם DSD הזדקקו לניתוח נוסף בלתי מתוכנן (80% בהשוואה ל-45.9%, p= 0.024). בנוסף, נמצא כי במהלך השנה הראשונה לאחר ניתוח התיקון הראשוני, לא היו הבדלים בשיעורי הניתוחים הלא מתוכננים הנוספים בין הקבוצות (40% בהשוואה ל-32.4%, p=0.611), אך כן נמצא הבדל בשנתיים הראשונות לאחר הניתוח (76.7% בהשוואה ל-43.2%, p= 0.007).
במסגרת אנליזה לוגיסטית רב משתנית, החוקרים מצאו כי גיל מבוגר במהלך ניתוח התיקון הראשוני (יחס הסיכויים 1.144) וניתוח תיקון דו שלבי (יחס הסיכויים 7.644) היו בעלי קשר חיובי עם הצורך לבצע ניתוח חוזר לא מתוכנן במהלך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח הראשוני.
המסקנות שעלו מן המחקר היו כי בסך הכל בכ-61.2% מהמקרים של ניתוח תיקון היפוספדיאס פרוקסימלי יש צורך לבצע ניתוח חוזר, ללא קשר לאבחנה של DSD. בנוסף, נמצא שמטופלים עם DSD הם בעלי סבירות גבוהה יותר לעבור ניתוח תיקון נוסף לא מתוכנן במהלך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח הראשוני.
מקור:
Saltzman, A.F. et al. (2018) World Journal of Urology 36,12.
