על פי נתוני שנת 2017 של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC), במהלך 20-25 השנים האחרונות יותר נשים נפטרו ממחלות לב מאשר גברים. מבחינת היארעות מחלות אלו הנתונים מראים כי לפני גיל המעבר נשים מוגנות יחסית מפני מחלות לב וכלי דם (CVD) בהשוואה לגברים, כאשר יחס זה מתהפך לאחר גיל המעבר. למעשה, במהלך גיל המעבר לאחריו יש עלייה חדה בתמותה ותחלואת CVD בקרב נשים בהשוואה לגברים. שינוי מגמה זה סביב גיל המעבר מצביע על כך שנשים מאבדות הגנה מפני מחלות לב וכלי דם במהלך גיל המעבר.
תוחלת החיים הממוצעת של נשים הגיעה בשנים האחרונות ל-82 (כמעט 35 שנה יותר מאשר בסוף המאה ה-20). בד בבד, נשים עוברות בדרך כלל את גיל המעבר בגילאי 50-60, מה שאומר שנשים מבלות מעל 40% מחייהן בגיל המעבר. לכן, נשים בגיל המעבר והסיכון למחלות לב וכלי דם הקשור בגילאים אלה חייב להיחשב כסיכון דיפרנציאלי לאישה לפני ואחרי גיל המעבר.
למרות שהנושא מוכר וידוע מזה עשרות שנים, ההבנה הבסיסית של רופאים ביחס לשינוי בסיכון למחלות לב וכלי דם עם גיל המעבר נותרה לא מספקת כלל. דבר זה פוגע ביכולת לפתח אסטרטגיות טיפוליות ספציפיות לנשים המיועדות לטפל ולמנוע מחלת לב וכלי דם בגיל המעבר.
מאמר סקירה שפורסם לאחרונה מספק הסתכלות ביקורתית על ניסויים קליניים המנסים למנוע אירועי מחלות לב וכלי דם לאחר גיל המעבר באמצעות טיפול בתחליפי הורמונים. מחברי הסקירה אף מתארים ליקויים מרכזיים במודלים הפרה-קליניים של מחקרי גיל המעבר ומציגים אלטרנטיבות להתגברות על ליקויים אלה. לבסוף, המחברים דנים בקשר חדשני בין AMPK (אנזים מסוג קינאז) למסלול תלוי אסטרוגן שעשויים לשמש כפתרון פוטנציאלי לעלייה בתחלואת לב וכלי דם בקרב נשים בגיל המעבר.
