תזונה

מחקר חדש מראה שאנחנו לא צורכים מספיק ויטמין C

המלצת הארגון מתבססת על ניסוי משנות ה-1940 שהמחקר החדש ביצע עליו ניתוח סטטיסטי מודרני

ויטמין C. אילוסטרציה

מכון המחקר סורבי באנגליה ערך בשנות הארבעים ניסויים כדי לברר את הכמות היומית של ויטמין C שאדם צריך לצרוך כדי להימנע ממחלת הצפדינה. ממצאי המחקר שימשו מאוחר יותר את ארגון הבריאות העולמי (WHO)  להמלצה על לגבי כמות הויטמין היומית הדרושה לבריאות טובה. ניתוח מחודש של הנתונים שנאספו בניסוי סורבי מגלה שאדם זקוק למעשה לכמות כפולה מהכמות היומית המומלצת על ידי הארגון של ויטמין C:י95 מיליגרם ביום ולא 45 מ"ג ביום.

הסיבה לכך היא שכאשר המחקר נערך בשנות ה-40 של המאה שעברה, לא היו בידי החוקרים מחשבים ומתודולוגיות סטטיסטיות מודרניות. הם הגיעו למסקנה שאנשים צריכים רק 10 מ"ג ויטמין סי בכל יום כדי למנוע צפדינה. ארגון הבריאות העולמי פרש המלצה זו באופן שגוי, ואפילו לאחר שהכפיל את הנתון פי ארבע כאשר פרסם את המלצותיו, לפי הניתוח החדש של הנתונים, הכמות שהמליץ עליה נמוכה מהכמות הנדרשת. הממצאים של המחקר החדש מופיעים בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition.

ויטמין C הוא אנטי-אוקסידנט, מסייע לגוף לספוג ברזל, ומחזק את המערכת החיסונית. הוא חשוב לייצור קולגן, חלבון שבונה רקמת צלקת, המחבר פצעים ומאפשר להם להחלים. הקולגן גם ממלא תפקיד בבריאות הלב על ידי שמירה על דפנות כלי הדם.

הניתוח החדש של הנתונים הראה שצריכה יומית ממוצעת של 95 מ"ג ויטמין C נחוצה כדי למנוע הצטלקות חלשה עבור 97.5% מהאוכלוסייה, לעומת ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי של 45 מ"ג. בארה"ב, המכונים הלאומיים לבריאות ממליצים כיום על 90 מ"ג ליום לגברים ו-75 מ"ג ליום לנשים.

המחקר הנוכחי מצא גם שלוקח זמן רב יותר מכפי שחשבו בעבר להתאושש ממחסור בויטמין C, ונדרשים מינונים גבוהים יותר של הויטמין בהתאוששות. החוקרים הגיעו למסקנה כי אפילו נטילת מינונים של 90 מ"ג ליום למשך 6 חודשים אינה מספקת לשיקום ריפוי פצעים תקין, ועדיין לא ברור כמה זמן נדרשת תוספת זו של ויטמין C לשיפור מצבם של רוב האנשים.

הנתונים מהמחקרים שנערכו במכון סורבי נאספו בקפידה וממשיכים להיות בעלי ערך, אך המתודולוגיות של המחקר משקפות תקופה שונה מאוד בכל הנוגע לאתיקה מחקרית. בניסויים שנערכו לפני 80 שנה, מנעו מאנשים ויטמין C לטווח ארוך ויצרו אצלם מצבים מסכני חיים. ניסויים דומים נערכו באותה תקופה כדי לקבוע את הכמויות המינימליות של מים, חיטה, וויטמין A. כיום אסור לערוך ניסויים כאלה בבני אדם.

בניסוי לגבי ויטמין C השתתפו 20 אנשים שהיו סרבני מצפון בזמן מלחמת העולם השנייה. כל משתתף קיבל 10 מ"ג, 70 מ"ג או 0 מ"ג ויטמין C כל יום למשך תקופה מסויימת, ובסוף התקופה קיבל מנות גדולות של הויטמין כדי לפצות על החוסרים. כדי לבדוק את השפעות מינוני הויטמין, החוקרים פצעו את המשתתפים בניסוי והעריכו את הריפוי וההצטלקות של הפצעים כעדות ליצירת קולגן בתגובה למחסור בוויטמין  C.

במחקר הנוכחי, החוקרים ערכו ניתוח סטטיסטי מעודכן לנתונים שהתקבלו מהמחקר המקורי, ניתוח אשר מסוגל להבחין בדפוסים במדגמים קטנים מאוד. ניתוח סטטיסטי כזה לא היה זמין בשנות הארבעים. בעיה נוספת במחקר המקורי היתה שכלל 19 גברים ואישה אחת.

בעקבות הממצאים, החוקרים סבורים שהמלצות אחרות עשויות להפיק תועלת מהערכה מחודשת ושימוש בכלים סטטיסטיים מודרניים, למשל ההמלצה על צריכה יומית של ויטמין D, ושל מינרלים שונים כמו אשלגן, נתרן, מגנזיום, אומגה-3 ועוד.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.