עצירות

מחקר: שימוש בשרפרף מסייע לסובלים מעצירות כרונית

חוקרים בארה"ב הראו ששינוי תנוחת הישיבה משפיע על מהירות עשיית צרכים

עצירות. אילוסטרציה

לפני כחמש שנים הופיעו ברשת פרסומות משעשעות בהן חדי קרן הטילו צואה בשלל צבעי קשת ובמרקם של גלידה. הפרסומת היתה לשרפרף לשרותים שמאפשר ישיבה בזווית להטלת צואה ללא מאמץ. כמה מחקרים שבוצעו בקרב אנשים בריאים הראו שהשימוש בשרפרף כלשהו (לאו דווקא זה שנמכר בפרסומת) סייע להטיל צואה בפחות מאמץ וקיצר את זמן השהייה בשרותים.

במחקר הנוכחי, שנערך על יד חוקרים ממישיגן, נבדק אם שינוי תנוחת הישיבה מסייע לאנשים שסובלים מעצירות כרונית. במחקר השתתפו 325 חולים שבבדיקת פליטת בלון (החדרת בלון עם מים לרקטום ומדידת הזמן שלוקח לפלוט אותו) לקח להם לפחות 120 שניות לפלוט את הבלון. 16% מהמשתתפים הצליחו להקטין את זמן הפליטה לפחות מ-60 שניות כשהשתמשו בשרפרף. אצל  2.5% מהמשתתפים, זמן הפליטה ירד לבין 60 עד 120 שניות. המחקר פורסם בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology.

בקרב חולים  עם הרפיית סוגר רגילה, 21% מהמטופלים שהשתמשו בשרפרף השיגו זמן פליטה תקין, ואילו בקרב חולים שאינם מסוגלים להרפות את סוגר פי הטבעת, השרפרף שיפר את זמן הפליטה ל-12% מהם בלבד. החוקרים מציינים שממצאי המחקר מצביעים על כך שהשימוש בשרפרף יעיל אצל חולים בעלי זמן פליטה ארוך והרפיית סוגר נורמלית.

זו הפעם הראשונה שחוקרים את השימוש במכשיר שמשנה את צורת הישיבה בעת מתן צואה בקרב קבוצה גדולה ומאופיינת היטב של מבוגרים עם עצירות כרונית, הסבירו המחברים. שינוי היציבה באמצעות השרפרף מבצע נורמליזציה של תפקוד פי הטבעת על ידי כך שהמטופל מדמה פינוי צואה בכריעה ומרפה את רצפת האגן תוך יישור הזווית שבין התעלה האנאלית לבין החלק המרוחק של הרקטום.

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר משמעותיים שכן מכשיר פשוט יחסית יכול להיות מיושם באופן נרחב ללא כל תופעות לוואי, ויועיל למספר רב של חולים עם עצירות כרונית. ההנחה היא שאצל כ-40% מהחולים הסובלים מעצירות כרונית, הבעיה קשורה בהפרעת פינוי צואה בשל בעיות ברצפת האגן.

לצורך המחקר, החוקרים בחנו נתונים על 1,796 מבוגרים עם עצירות כרונית, שמוגדרת על ידי קריטריוני Rome IV, ואשר מילאו שאלון הערכת תסמיני עצירות (PAC-SYM). חולים עם הפרעת פינוי נכללו אם הם עברו תבחין פליטת בלון (BET) ובדיקת מנומטריה אנו-רקטלית (ARM, גם בה משתמשים בבלון כדי לבדוק את תפקוד השרירים) והיו להם לפחות שני תסמיני עצירות (כלומר, הרגשה של חוסר התרוקנות לאחר יציאה, צואה קשה או יבשה, תדירות יציאות נמוכה, או הרגשה של חסימה בפי הטבעת) למשך שישה חודשים לפחות.

הם חולקו לקבוצות על סמך זמן פליטת בלון (BET): מתחת ל-60 שניות (n=989), בין 60-119 שניות (n=482) ו-120 שניות או יותר (n=325). המטופלים בקבוצה זו חזרו על בדיקת  BET בזמן שימוש בשרפרף.

מטופלים עם BET של 120 שניות ומעלה היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מעשיית צרכים דיסינרגית, שנובעת מבעיה בשרירי רצפת האגן (51% לעומת 26%) והיו מעט צעירים יותר (גיל ממוצע 46 לעומת 48) בהשוואה לקבוצות האחרות. נירמול BET הוגדר כיכולתו של אדם לפלוט בלון מלא ב-50 סמ"ק מים תוך 60 שניות על ידי שימוש בשרפרף. עשיית צרכים דיסינרגית הוגדרה כ-BET חריג של יותר מ-60 שניות ביחד עם חוסר יכולת להרפות את הסוגר האנאלי בבדיקת מנומטריה אנו-רקטלית.

רוב המשתתפים במחקר היו נשים (79%), ה-BMI הממוצע היה כ-27, והגיל הממוצע היה 48. כרבע (26%) מהמשתתפים סבלו מעשיית צרכים דיסינרגית. לא נצפו הבדלים במגדר או בגיל בקרב מטופלים שנירמלו את ה-BET שלהם באמצעות שימוש בשרפרף, וגם לא היה הבדל משמעותי בציוני ה-PAC-SYM הממוצעים בקרב מטופלים, בין אם הצליחו להשיג BET מנורמל ובין אם לאו.

מגבלות המחקר היו שהוא נערך במרכז אחד, ורק חולים עם BET של 120 שניות או יותר (ולא חולים עם BET של 60 עד 120 שניות) השתמשו בשרפרף.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו
0:00
0:00