האופן שבו אנו חווים מוזיקה ודיבור שונה ממה שהאמנו עד כה – זוהי מסקנתו של מחקר שנערך על ידי חוקרים באוניברסיטת לינקופינג, שוודיה, ובאוניברסיטת אורגון לבריאות ומדע, ארה"ב. התוצאות פורסמו בכתב העת Science Advances, ועשויות לשפר את עזרי השמיעה הקיימים כיום.
בני אדם הם יצורים חברתיים. חשוב לנו לשמוע אנשים אחרים ומה שהם אומרים לנו, והשמיעה שלנו מכוונת להבנה של קולות ודיבור אנושי. צליל המגיע לאוזן החיצונית נישא על ידי עור התוף אל האוזן הפנימית, לאיבר קטן בצורת ספירלה, הידוע גם בשם ״שבלול״. תאי החישה של השמיעה הם תאי השיער החיצוניים והפנימיים – גלי הקול גורמים ל"שערות" של תאי החישה הפנימיים להתכופף, ושולחים אות דרך תאי העצב אל המוח, מה שמפרש את הצליל שאנו שומעים.
במשך 100 השנים האחרונות, האמנו שלכל תא חישה כזה יש "תדר אופטימלי" משלו (מדד למספר גלי הקול בשנייה). תא השיער מגיב בצורה החזקה ביותר לתדר זה. משמעות הרעיון היא שתא חושי עם תדר אופטימלי של 1,000 הרץ יגיב הרבה פחות חזק לצלילים עם תדר מעט נמוך יותר או גבוה יותר. כמו כן ההנחה היא שכל חלקי השבלול פועלים באותו אופן. אולם כעת, צוות מחקר גילה כי זה לא המקרה של תאי חוש שמעבדים קול בתדרים מתחת ל-1,000 הרץ, הנחשבים לצלילים בתדר נמוך – צלילי הקול בדיבור האנושי נמצאים בתחום זה. חקר מעמיק יותר של איך עובדים התאים בתדרים האלה יכול לספק הבנה טובה יותר של השמיעה, וכך לסייע בפיתוח עזרי שמיעה מתוחכמים ומדויקים יותר.
