וריאנטים גנטיים מסוימים עלולים לשים אנשים בסיכון לחלות במחלות אוטואימוניות, תוך הענקת הגנה מפני זיהום ויראלי חמור. מחקר שפורסם בכתב העת הפתוח PLOS Genetics על ידי דיוויד מוריס וטימותי וייז מקינגס קולג' בלונדון, בריטניה ועמיתיו, מצביע על כך שנטייה גנטית לזאבת אדמנתית מערכתית (המוכרת גם כלופוס) עשויה להגן מפני זיהום חמור בנגיף הקורונה.
מדענים הבחינו בקורלציה בין הגנים הקשורים לתחלואה חמורה בקורונה לבין גנים הקשורים למחלת הזאבת. על מנת לאתר גנים קשורים ולקבל תובנה לגבי ההשפעות הגנטיות המשותפות, החוקרים השוו את הגנטיקה של אנשים עם מחלת קורונה קשה עם אלה שבסיכון לחלות בזאבת באמצעות ניתוח גנטי מקיף, תוך שהשתמשו בגישה שיכולה להתמקד באזורים ספציפיים של הגנום. לאחר מכן המחברים ניגשו לנתונים על הגנים ומבנה הגנום שהתקבלו מכמה מאגרי מידע ביו-רפואיים כדי להבין את הביולוגיה של הגנטיקה המשותפת.
החוקרים מצאו כי TYK2, גן הקשור הן לזאבת והן למחלת קורונה חמורה, מספק הגנה מפני זיהום ויראלי, אך מגביר את הסיכון למחלות אוטואימוניות. מחקרים עתידיים יידרשו כדי להבין באופן מלא את הקשרים הגנטיים בין נטיה לסבול מזיהום קורונה קשה ומחלות אחרות. למחקר יש מגבלות, כגון ייצוג יתר של מוצא אירופאי במערכי הנתונים המשמשים לביצוע הניתוחים.
לדברי החוקרים, "התוצאות שלנו מצביעות על כך שיש השפעות גנטיות משותפות בין המחלה האוטואימונית זאבת לבין ההשלכות הקליניות של נגיף הקורונה. הגן בעל העדויות הרבות ביותר לקשר משותף (TYK2) מעורב בייצור מולקולה בשם אינטרפרון, החשובה ביצירת תגובה לזיהום ויראלי, וידועה כבלתי מווסתת בחולי זאבת. בניסיון לחשוף את המנגנונים העומדים בבסיס יחסים אלה, ניכר כי ההשפעות התפקודיות מורכבות".
