מחקר ORION מציג יתרון בירידה במשקל ובהתמדה בטיפול
במרכז תשומת הלב עומדות כיום שתי תרופות בולטות: סמגלוטייד פומי 25 מ״ג, המוכר כויגובי בכדור, ואורפורגליפרון. שתיהן מיועדות לטיפול בעודף משקל ובהשמנה ללא סוכרת, ושתיהן מבוססות על הפעלת קולטן GLP-1. כעת, מחקר ORION החדש מספק לראשונה השוואה בין שתי התרופות ומעלה נתונים מעניינים במיוחד לגבי יעילות וסבילות הטיפול.
השוואה עקיפה בין שני מחקרי שלב 3
מאחר שעדיין לא בוצע מחקר השוואתי ישיר בין התרופות, החוקרים ביצעו השוואה עקיפה מותאמת בין שני מחקרי שלב 3 גדולים OASIS-4 של סמגלוטייד פומי ו־ATTAIN-1 של אורפורגליפרון.
בשני המחקרים השתתפו מבוגרים עם השמנה או עודף משקל עם מחלות נלוות, ללא סוכרת. משך הטיפול היה 52 שבועות וכלל גם התערבות באורח חיים. החוקרים התאימו בין אוכלוסיות המחקר לפי משתנים מרכזיים כמו משקל התחלתי, מין ומצב גליקמי, במטרה לייצר השוואה מדויקת ככל האפשר.
סמגלוטייד אוראלי הוביל לירידה גדולה יותר במשקל
לפי תוצאות ORION סמגלוטייד פומי 25 מ״ג הוביל לירידה גדולה יותר במשקל בהשוואה לאורפורגליפרון 36 מ״ג.
הפער בירידה במשקל עמד על ירידה נוספת של 3.2% ממשקל הגוף לטובת סמגלוטייד פומי, באנליזה שבחנה את כלל המטופלים, גם אם הפסיקו טיפול במהלך המחקר. באנליזה נוספת, שבחנה תרחיש אידיאלי שבו כל המטופלים נשארו בטיפול לאורך כל השנה, הפער בין התרופות תורגם לירידה נוספת של כ־3% ממשקל הגוף לטובת סמגלוטייד פומי.
החוקרים ציינו כי מדובר בהבדל מובהק סטטיסטית. סמגלוטייד פומי הדגים “ירידה משמעותית גדולה יותר במשקל” בהשוואה לאורפורגליפרון.
כאשר בוחנים את הנתונים של כל מחקר בנפרד, מתקבלת תמונה עקבית: במחקר OASIS 4 נרשמה ירידה של 11.4% במשקל באנליזת “משטר טיפול” ו־13.9% באנליזת היעילות. במחקר ATTAIN-1 נרשמה ירידה של 9.1% ו־11.5% בהתאמה.
מעבר למשקל: שיפור גם במדדים קרדיו מטבוליים
נתוני OASIS 4 שהוצגו בכינוס ECO 2026 הרחיבו עוד יותר את ההבנה לגבי ההשפעות המטבוליות של סמגלוטיד אוראלי 25 מ״ג. בניתוח נוסף של המחקר בחנו החוקרים לא רק כמה משקל ירדו המשתתפים, אלא גם כמה מהם הצליחו להגיע ליעדים מטבוליים שנחשבים קשורים לסיכון קרדיו מטבולי נמוך יותר.
החוקרים בדקו יעדים כמו: BMI מתחת ל־27, יחס מותניים גובה נמוך מ־0.53, איזון סוכר, לחץ דם, HDL וטריגליצרידים. התוצאות היו מרשימות במיוחד. לאחר 64 שבועות טיפול, 26.6% מהמטופלים שקיבלו סמגלוטיד אוראלי הגיעו ל־BMI נמוך מ־27, לעומת 5.9% בלבד בקבוצת הפלצבו. בנוסף, 26.6% הצליחו להגיע גם ליעד BMI וגם ליחס מותניים גובה תקין, לעומת 3.5% בלבד בפלצבו.
החוקרים מצאו כי מטופלים שהצליחו להגיע ליעדי המשקל והיקף המותניים הציגו גם שיפור משמעותי במדדים מטבוליים נוספים. בקרב המשתתפים שהגיעו ליעדי BMI ויחס מותניים גובה תקינים, כמעט כולם הגיעו גם לערכי סוכר תקינים, ויותר מ־85% הגיעו לערכי טריגליצרידים תקינים.
בנוסף, שיעור גבוה יותר של מטופלים בקבוצת הסמגלוטיד הגיע ללפחות שניים, שלושה או ארבעה מדדים קרדיו מטבוליים שנחשבו “בטווח סיכון נמוך". הנתונים הללו מדגישים מגמה שהולכת ומתבססת בעולם רפואת ההשמנה: הירידה במשקל היא רק חלק מהסיפור. הטיפול משפיע גם על פרמטרים מטבוליים עמוקים יותר, הקשורים לסיכון עתידי לסוכרת, מחלות לב, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית. מחקרי OASIS מחזקים את התפיסה שהשמנה היא מחלה קרדיו מטבולית מורכבת, ושמדדי הצלחה בטיפול אינם מסתכמים רק במספר שעל המשקל.
מחקר OASIS 4: סבילות טובה יותר ופחות הפסקות טיפול
אחד הממצאים הבולטים ביותר במחקר ORION היה נושא הסבילות לטיפול. לפי הנתונים, אורפורגליפרון 36 מ"ג היה קשור לסיכון גבוה פי 4.1 להפסקת טיפול עקב תופעות לוואי מכל סוג. בנוסף, הסיכון להפסקת טיפול באורפורגליפרון עקב תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות היה גבוה פי 13.9 לעומת סמגלוטייד פומי.
גם כאשר מסתכלים על הנתונים המוחלטים, הפערים בולטים: רואים כי 10.3% מהמטופלים באורפורגליפרון הפסיקו טיפול בגלל תופעות לוואי כלליות, לעומת 6.9% בלבד עם סמגלוטייד פומי. בתופעות לוואי במערכת העיכול נרשם שיעור של 7% באורפורגליפרון לעומת 3.4% עם סמגלוטייד פומי.
הממצאים הללו משמעותיים במיוחד בעולם רפואת ההשמנה, שבו התמדה בטיפול היא אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחה ארוכת טווח.
לא רק יעילות, גם העדפת מטופלים
במקביל למחקר ORION הוצג גם מחקר OPTIC שבחן העדפות של מטופלים עם השמנה ועודף משקל. במחקר השתתפו 800 מבוגרים מארצות הברית. המשתתפים התבקשו לבחור בין פרופילי טיפול שונים שהתבססו על תוצאות המחקרים הקליניים של שתי התרופות.
התוצאות היו ברורות: 84% מהמשתתפים העדיפו את פרופיל הטיפול הדומה לסמגלוטייד פומי. בנוסף, 65% מהמשתתפים ציינו כי נטילה על קיבה ריקה והמתנה של 30 דקות לפני אוכל אינה צפויה להפריע לשגרת החיים שלהם. הנתונים הללו מעניינים במיוחד משום שאחת הביקורות המרכזיות כלפי סמגלוטייד פומי הייתה הצורך בנטילה בצום ובהמתנה לפני אכילה.
מחקר OPTIC: לא כל תרופה פומית פועלת באותה דרך
למרות ששתי התרופות פועלות על קולטן GLP-1 מדובר במולקולות שונות לחלוטין. סמגלוטייד הוא פפטיד הדומה להורמון הטבעי בגוף, בעוד שאורפורגליפרון הוא מולקולה קטנה שאינה פפטידית. ההבדלים הללו עשויים להשפיע על מנגנון הספיגה, הסבילות במערכת העיכול ותחושת השובע לאורך זמן. בנוסף, אורפורגליפרון אינו דורש נטילה בצום או המתנה לפני אוכל, דבר שעשוי להוות יתרון עבור חלק מהמטופלים.
למרות התוצאות המרשימות, חשוב להדגיש כי מדובר בהשוואה עקיפה ולא במחקר ראש בראש אמיתי. גם החוקרים עצמם מציינים: “עשינו התאמות כדי שההשוואה תהיה הוגנת ככל האפשר, אבל עדיין ייתכן שחלק מההבדלים בין התרופות נובע מהבדלים בין אוכלוסיות המחקר ולא רק מהתרופות עצמן.”
החוקרים ניסו “לתקן” סטטיסטית חלק מההבדלים האלו באמצעות התאמות למין, משקל התחלתי ומצב גליקמי, אבל תמיד ייתכן שנשארו גורמים נוספים שלא נמדדו או שלא ניתן היה להתאים להם באופן מלא. בנוסף, מספר אירועי תופעות הלוואי היה יחסית קטן ולכן יש לפרש בזהירות את עוצמת ההבדלים שנצפו.
עידן חדש של טיפול פומי בהשמנה
מחקר ORION מספק הצצה מעניינת לעתיד רפואת ההשמנה. המרוץ בין התרופות כבר אינו מתמקד רק בירידה במשקל, אלא גם בהתמדה בטיפול, איכות חיים, סבילות לתופעות לוואי ונוחות השימוש.
נראה כי סמגלוטייד פומי נכנס לזירה עם נתונים חזקים במיוחד. עם זאת, תחום התרופות להשמנה ממשיך להתפתח במהירות, והדור הבא של הטיפולים צפוי להרחיב עוד יותר את אפשרויות ההתאמה האישית למטופלים.
